כתובה 

בשנים אחרונות בתי הדין דנים יותר ויותר בתביעות כתובה ובצדק : הכתובה, המהווה מגילת זכויות של האישה, הינה אחת התקנות החשובות שתיקנו חז"ל לטובת האישה. ברוב המקרים אנו ממליצים לאישה לדרוש את כתובתה.

מזונות אישה

על פי ההלכה, אישה נשואה זכאית לתשלום מזונות מבעלה על פי העיקרון " עולה עמו ואינה יורדת עמו " כל עוד הם נשואים ועד למועד מתן הגט. לכן לאישה בהליך גירושין יש הזכות להגיש תביעת מזונות אישה וזה על פי עקרונות הלכתיים.

כתובה וחלוקת רכוש

האם לאישה קיימת זכות לכתובה בנוסף לחלקה ברכוש המשותף? על פי החוק התשובה לא ברורה והנושא דורש עיון וידע רב על מנת להגיע לפתרון.

חלוקת רכוש, הנקראת גם איזון משאבים נעשה לרוב בהתאם לחוק יחסי ממון. כל נכסיהם של בני הזוג יאוזנו ביניהם : נכסים, זכויות, חסכונות, מוניטין עסקי ועוד. חלוקת רכוש דורשת ידע רב על מנת לשמור על הזכויות של הלקוח.

שאלות נפוצות על הכתובה

מהי כתובה ?

הכתובה מהווה את חוזה הנישואין, שטר התחייבות בעל תוקף משפטי והלכתי שהחתן חותם עליו ונותן אותה לכלתו. לשטר הכתובה יש כללים מסודרים על אופן כתיבתו ועריכתו[1].

 במה מתחייב הבעל בכתובה ?

בכתובה מתחייב הבעל לאשתו לדאוג לעניינים הקשורים לחייהם המשותפים ,כפי שנאמר: "שְׁאֵרָהּ (מזונותיה), כְּסוּתָהּ (לבוש), וְעֹנָתָהּ (יחסי אישות) לֹא יִגְרָע

עיקר ההתחייבות של הבעל בכתובה הוא לפצות את האישה בסכום כסף במידה ותתגרש או תתאלמן ממנו וזאת על מנת לעזור לה להתחיל את חייה החדשים כגרושה או כאלמנה.

בעת הגירושין מחויב הבעל לתת לאישה את סכום הכסף שציין בכתובה בעת הנישואין . כדי להבטיח עוד יותר את זכויותיה של האישה, תיקן שמעון בן שטח (תנא בתקופת בית  שני) שכל נכסיו של הבעל יהיו משועבדים לתשלום הכתובה. דהיינו, שגם אם אין לבעל מזומנים, ירדו לנכסיו, ויגבו מהם את שווי הכתובה[2].

אישה המתאלמנת מבעלה, תקבל, עוד לפני היורשים, את הסכום שנרשם בכתובתה.

אמרו חכמים על תקנת כתיבת הכתובה "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה"[3]. עבור חז"ל, אחד התפקידים של הכתובה, הייתה למנוע גירושין חפוזים. בעת משבר, הבעל יעדיף שלום בית על גירושין ולהימנע מלשלם את הכתובה לאשתו.

מה משמעותה של הכתובה בימינו?

בתקופת המשנה והתלמוד לא היו חוקים המבטיחים חלוקת הוגנת של הנכסים בין הבעל לאישה. הבעל היה יכול לגרש את אשתו ללא הסכמתה ואף לשאת אישה שנייה. הכתובה הבטיחה את שמירת זכויות האישה והיוותה הגנה עבורה. לפיכך קיימת חשיבות עצומה לקיום הכתובה. [4]

בימינו, בני הזוג שותפים בנכסיהם וברוב המקרים בתי הדין מחלקים את הנכסים בין בני הזוג לפי חוק יחסי ממון. ולכן, בשנים האחרונות התקבלה פסיקה כי אין "כפל מבצעים". דהיינו האישה לא יכולה לקבל חצי מהנכסים וגם את הכתובה.[5]

ישנם כמובן מקרים מיוחדים, בהם בתי הדין נענים בחיוב לתביעת הכתובה של האישה למרות שחלוקת הנכסים נעשתה לפי חוק יחסי ממון.[6] על אף ההתפתחויות האלו בפסיקה, לכתובה, המהווה מסמך משפטי המצהיר על זכויותיהן של נשים, יש משמעות עכשווית.

מדוע הכתובה הינה מסמך פמיניסטי ?

הכתובה מהווה מגילת זכויות של האישה

לפני אלפיים שנה, הרעיון של חוזה נישואין היה מהפכני. באותה תקופה, לאישה לא היה מעמד. לאישה גרושה לא היו זכויות. גם האלמנה, שלפי ההלכה היהודית, אינה יורשת מבעלה, יכלה למצוא את עצמה חסרת כל לחלוטין.
לכן, הכתובה הינה אחת התקנות החשובות שתיקנו חז"ל לטובת האישה. בפרספקטיבה היסטורית, הכתובה הינה אחת ההישגים הראשונים והחשובים במאבק למען זכויות הנשים.

איזה סכום מומלץ לחתן להתחייב ?

סכום הכתובה נקבע על פי שלושה מרכיבים, עיקר הכתובה, הנדוניה, ותוספת הכתובה. עיקר הכתובה הוא סכום קבוע של מאתיים זוז או דינר (ושל מאה זוז לאישה גרושה, אלמנה או גיורת). סכומים אלה, הם סכומי המינימום שנקבעו לכתובה, וזהו סכום שניתן היה להתקיים בו במשך שנה לפחות. החלק השני הוא הנדוניה, דהיינו עושים חשבון של הכסף והרכוש שהצד של הכלה העביר לרשותו של החתן, ומאחר שהחתן זכה בו, עליו להוסיף את שוויו בכתובה, כדי שאם יתגרשו, רכושה לא יישאר ברשותו. והחלק השלישי הוא התוספת שהחתן היה מוסיף משלו על עיקר הכתובה ועל סכום הנדוניה שקיבל. מחשבים את שלושת המרכיבים יחד, וזהו סכום הכתובה.

מעבר לסכום המינימאלי שהוזכר על ידי התורה של מאתיים או מאה זוז, מותר להוסיף עליו לפי רצונו ויכולתו של החתן. חשוב שהסכום יהיה הגיוני לפי הערכת יכולתו הכלכלית של החתן. בשנים האחרונות, רוב הרבנים מקפידים לא לרשום סכום מוגזם.

כיום, ישנם רבנים שנמנעים מלהכריז בקול רם את סכום הכתובה ומסתפקים באמירה הומוריסטית כמו "הארוס אמר לי שלא ניתן היה לגייס סכום בשיא אהבתו והערכתו לארוסתו" או "כדי לא לפגוע בברכת הרגעים האלה, לא נקרא בקול רם את סכום הכתובה".

 האם כל הנוסחים של הכתובות זהים ?

אין בידינו נוסח  שטר כתובה מקורית מתקופת התלמוד. וגם בספרות חז"ל אין לנו דוגמא של שטר שלם. הן בתלמוד בבלי והן בתלמוד ירושלמי דנים בהרחבה בענייני שטרות אך ל נשארו בהם אלא קטעים לסוגי שטרות שונים[7].

בימינו, נוסח הכתובה כולל קטעים קבועים הדומים בכל הכתובות של כל העדות. אך נוסחים מסוימים משתנים מקהילה לקהילה.

בנוסף לשני הנוסחים, הספרדי והאשכנזי הנפוצים ביותר כיום, ישנן קהילות מסוימות ששומרות על נוסח ייחודי משלהם כמו לדוגמא יהודי ג'רבה.

 מה הדין אם כתובה אבדה ?

האישה הנשואה חייבת להחזיק את כתובתה בצורתה החומרית. אם אבדה הכתובה, הבעל צריך לכתוב לאשתו כתובה חדשה[8] ולחתום עליה כראוי בנוסח מיוחד הנקרא "כתובה דארכסא" דהיינו בארמית "כתובה שאבדה."

יש הסבורים כי עותק של הכתובה שהופקדה ברבנות עשוי, לפחות באופן זמני, להחליף את הכתובה שאבדה[9]. אחרים סבורים כי החזקת שתי הכתובות אסורה, ולכן הכתובה  שאוחסנה ברבנות, אין לה ערך מבחינת ההלכה.

מיהו שמעון בן שַטָּח    

שמעון בן שַטָּח היה תנא, מגדולי חכמי ישראל בתקופת בית שני , נשיא הסנהדרין במלכות גיסו אלכסנדר ינאי ואחיה של המלכה שלומציון.

שמעון בן שטח תיקן שכל נכסי הבעל יהיו ערבים ומשועבדים לתשלום הכתובה.[10]

כך נתן שמעון בן שטח את צורתה הסופית של הכתובה והעניק לה את משמעותה כמסמך המחזק את מעמד האישה ומגן על זכויותיה.

מיהו  רבינו גרשום מאור הגולה

רבינו גרשום, חי בתחילת המאה ה- 11, תיקן שתי תקנות הידועות בשם  "חרם דרבנו גרשום". תקנה ראשונה אוסרת על גירוש אישה בעל כורחה. התקנה השנייה אוסרת על הבעל להינשא לאישה שנייה תחת אשתו.

תקנות אלה, מהווים עד היום, אבן יסוד לדיני אישות.

הערות

[1] הרב רצון ערוס, הרצאה שנת 2017.

[2] כתובות פב, ע"ב

[3] כתובות לט, ב

[4] מלמד, ליקוטים ג, פרק ג, סעיף יג

[5] מלמד,ליקוטים ג, פרק ג, סעיף יג

[6] מלמד, ליקוטים ג, פרק ג, סעיף יג

[7] רובין ניסן, שמחת החיים עמ' 136

[8]  שולחן ערוך, אבן העזר, סימן סו

[9] מלמד, ליקוטים ג, פרק ג, סעיף טו

[10] כתובות, פב, ע"ב.